לגבי עבודה זרה
הרב יניב חניאדשבטתשעג15/01/2013
שאלה:
אני שמעתי על זה שהגמרא אומרת שרב אשי דיבר על שלושת המלכים שאין להם חלק לעולם הבא ולאחר מכן בא אליו מנשה בחלום ואמר לו שאם הוא היה בדור שלו הוא היה רץ לעבוד עבודה זרה אז לא הבנתי אם היה לי את היצר הרע של עבודה זרה לא היה לי בחירה אם להיות צדיק או רשע וגם שחשבתי על זה מנוח שהיה בור ועם הארץ(אבא של שמשון)הוא מצד עצמו לא התפתה לעבוד עבודה זרה ולו גם היה את היצר הזה
תשובה:
זו שאלה גדולה בפרשנות הגמרא שם, יש שאומרים שמנשה אמר את זה לרב אשי רק מהזווית שלו, של מנשה, כלומר- זה לא נכון לגבי כולם, אולם הוא היה בטוח בזה. יש כאלה שאומרים שזה אכן נכון אוביקטיבית.לי נראה שהסברא הראשונה נכונה- כלומר אנשים היו יכולים להיות צדיקים באותו דור, אולם המסר של הגמרא הוא שמדובר על משהו מאוד קשה ומאוד מורכב שיש לבחון אותו במבט הדור ולא במבט שלנו. עבודה זרה אז היתה ניסיון קשה.
תשובות נוספות בנושא-
מרגיש מעורפל, מטושטש מהמסכים
לתשובה הזו יש שלושה חלקים- הראשון הוא מעשי, השני רוחני יותר והשלישי- חצי חצי.
בחלק המעשי- לצפיה מרובה במסכים המודרנים יש בהחלט יכולת לגרום להרגשה לא טובה של סחרחורות, תחושת קבס קלה (רצון להקיא), ופגיעה אמיתית ומצטברת במח.
אני לא אומר זאת מתוך מחקרים "רפואיים" על נזקים פיזיים, שזה תחום של אנשים אחרים. אלא מתוך עיסוק במבנה של התכנים בימינו. הם מאוד "מהירים", תזזיתיים, מחליפים תוכן במהירות, עמוסים בגירויים מרצדים ו"הולכים עד הקצה" בכל מה שקשור בגירוי, אלימות, חוסר צניעות, ועוד...
לחלק ניכר מהאנשים, שיש להם נפש רגישה, זה יותר מעין "רכבת הרים" רוחנית כזו. מעבר מהיר בין נושאים, בין עניינים, בין גירויים מתחזקים. מעבר בלולאות בין גירוי מיני, לגירוי של צער, להתרגשות, ללחץ (פחד שיקרה משהו, מוסיקה חזקה, וכולי... שיוצר לנפש הרגישה לחץ מתמשך.
כיום ברור (וזה כבר מחקרי), שלחץ גורם לנזק אמיתי למח. ומניסיוני, כמי שעוסק בזה רבות צפיה בהרבה תכנים כאלה כל הזמן, יוצרת לחץ. רוצה לבדוק את זה? שים מכשיר או מסך בזווית העין, ככה שלא תוכל לראות ממש וברוגע מה יש בו. רק תראה את רמת התחלופה, את רמת העליה/ ירידה.... רכבת ההרים המושלמת שזה יוצר... או אולי תסתכל מהחלון של הבית על בית סמוך, שיש בו טלוויזיה דלוקה מבד לוילון.... תראה את התחלופה המדהימה של האור/ צבע/ מוסיקה... אל תתמקד בזה, ופתאום תראה כמה זה תזזיתי, מחליף מהיר, עולה, יורד... ובסוף עושה סחרחורת. אז נכון, בהחלט יתכן שיש אנשים שעמידים יותר בפני זה. אולם לחלק ניכר מאיתנו זה פשוט עושה תחושה של סחרחורת, רצון להקיא. של קבס....
לזה יש להוסיף, את ה"אור הכחול" של המסכים, שידוע שהוא מזיק ומונע שינה, את החוסר בשעות שינה שמצטרף לכל זה... את הקושי לעיניים שמתאמצות מאוד... ואת העובדה שמדובר הרבה פעמים על מסכים קטנים מידי או גדולים מידי... וקיבלת מתכון חזק לתחושה לא נעימה. כבר קרה לי לא פעם שכשראיתי משהו על מסך ממש גדול- הרגשתי ישר כאב ראש.
החלק במח שלך שמטפל בכל זה נמצא תחת עומס... ובסופו של דבר זה מתבטא בכאב ראש, בסחרחורת ובחוסר יכולת לחזור ל"תפקוד רגיל ורגוע".
כל זה יש להוסיף כמובן שפעמים רבות מדובר בתכנים גסים, משפילים, תאונות, סבל, דם, יזע ודמעות... מה שמשאיר רושם לא נעים בנפש.
וכל זה מדבר רק על הבעיה ה"פיזית".
בצד הרוחני- ברור שעיסוק בדברים נמוכים מבחינה רוחנית גורם לנשמה להרגיש לא טוב. בין אם מדןבר על חוסר צניעות... בבדיחות זולות, ב"ירידה על אנשים", בלשון הרע וכו'. כאשר הנשמה והנפש העליונים והרוחניים שלנו נחשפים לכל זה- אז רע להם. וזה משאיר רושם.
בזמנו היתה לרב הלוי (הרב של קרני שומרון) בדיחה שהוא נהג לספר- מדוע כשאנשים באים לשיעור תורה הם ישר נרדמים, ואילו כשהם צופים בכדורגל הם ערניים לגמרי? הרב הלוי אמר על זה שכשאנשים באים לשיעור- הנשמה שלהם רוצה לספר על זה למעלה, להשוויץ בשמיים- אז הם ישר נרדמים, כדי שהנשמה תעלה ויוכלו לספר. ואילו בכדורגל- הנשמה מתביישת שידעו. אז היא משאירה את הגוף ער ככל יכולתה.
אז אני לא יודע אם בימינו כדורגל נחשב בכלל כדבר "בעייתי" ביחס לשאר הדברים שיש במסכים. אולי זה בכלל נהיה דבר טוב יחסית לשאר. אבל העיקרון זהה- כאשר רואים משהו לא טוב, בדיחה גרועה, משהו מגעיל ודוחה, חוסר צניעות נוראי, או אפילו "סתם" משהו שהוא בזבוז זמן אמיתי... הנשמה שלנו עצובה. הנפש, הרוח, מרגישים פספוס גדול. וזה משאיר רושם של עצבות בלב. עצבות שמתפרשת כתחושה לא נעימה של בלבול וערפול.
ויש עוד נקודה שהיא חצי/ חצי. חצי רוחנית חצי מעשית פיזית... אנשים שעוסקים בתחום של מדיטציות, מיינדפולנס וריכוז מדברים על כמה קשה לאדם וכמה מזיק לאדם פיזור הנפש. כאשר אדם מפוזר נפש... (נניח אוכל, צופה בסרט, עונה להודעות ומקבל הודעות פוש אפ על חדשות בו זמנית) זה מזיק לו. עצם פיזור הנפש מזיק.
האנשים הללו מדברים על החשיבות של ריכוז והתמקדות בטיפול בנפש. בתחושות עצבות ואפילו בדיכאון. לפי המיינדפולנס עצם ההתרכזות של מספר דקות ביום בכאן ועכשיו, בלי הסחות דעת, גורמת לתחושה טובה יותר ולשלווה.
והרי במסכים זה הפוך, כמובן. אין כמו המסכים בשביל לגרום להסח הדעת.
פעם היינו אומרים שזה קצת כמו סמים. כי בסמים, גירוי חזק ועכשווי גורם לתחושה נעימה ועליה ברוח... אולם מיד אחרי שזה נגמר- מרגישים מאוד רע ומאוד קטנים. ציפור שהופכת לפיל שיושב לך על הכתפיים. היינו אני כבר יודע שזה יותר מ"קצת".... חלק ניכר מהסרטים, הגירויים והתכנים במדיה בנויים על עקרונות מעולם הסמים- שחרור דופמין, התרגשות גדולה ועיסוק בחלקים של המח שבו אנחנו לא שולטים.
אם נצרף את כל הדברים ביחד- די ברור למה יותר מידי מסכים, צפיה ועיסוק במדיה גורמים לנו להרגשה של בלבול, עייפות, חוסר שינה (המח מתקשה להירדם), ובכלל להרגשה כללית רעה.
לתשובה הזו יש שלושה חלקים- הראשון הוא מעשי, השני רוחני יותר והשלישי- חצי חצי.
בחלק המעשי- לצפיה מרובה במסכים המודרנים יש בהחלט יכולת לגרום להרגשה לא טובה של סחרחורות, תחושת קבס קלה (רצון להקיא), ופגיעה אמיתית ומצטברת במח.
אני לא אומר זאת מתוך מחקרים "רפואיים" על נזקים פיזיים, שזה תחום של אנשים אחרים. אלא מתוך עיסוק במבנה של התכנים בימינו. הם מאוד "מהירים", תזזיתיים, מחליפים תוכן במהירות, עמוסים בגירויים מרצדים ו"הולכים עד הקצה" בכל מה שקשור בגירוי, אלימות, חוסר צניעות, ועוד...
לחלק ניכר מהאנשים, שיש להם נפש רגישה, זה יותר מעין "רכבת הרים" רוחנית כזו. מעבר מהיר בין נושאים, בין עניינים, בין גירויים מתחזקים. מעבר בלולאות בין גירוי מיני, לגירוי של צער, להתרגשות, ללחץ (פחד שיקרה משהו, מוסיקה חזקה, וכולי... שיוצר לנפש הרגישה לחץ מתמשך.
כיום ברור (וזה כבר מחקרי), שלחץ גורם לנזק אמיתי למח. ומניסיוני, כמי שעוסק בזה רבות צפיה בהרבה תכנים כאלה כל הזמן, יוצרת לחץ. רוצה לבדוק את זה? שים מכשיר או מסך בזווית העין, ככה שלא תוכל לראות ממש וברוגע מה יש בו. רק תראה את רמת התחלופה, את רמת העליה/ ירידה.... רכבת ההרים המושלמת שזה יוצר... או אולי תסתכל מהחלון של הבית על בית סמוך, שיש בו טלוויזיה דלוקה מבד לוילון.... תראה את התחלופה המדהימה של האור/ צבע/ מוסיקה... אל תתמקד בזה, ופתאום תראה כמה זה תזזיתי, מחליף מהיר, עולה, יורד... ובסוף עושה סחרחורת. אז נכון, בהחלט יתכן שיש אנשים שעמידים יותר בפני זה. אולם לחלק ניכר מאיתנו זה פשוט עושה תחושה של סחרחורת, רצון להקיא. של קבס....
לזה יש להוסיף, את ה"אור הכחול" של המסכים, שידוע שהוא מזיק ומונע שינה, את החוסר בשעות שינה שמצטרף לכל זה... את הקושי לעיניים שמתאמצות מאוד... ואת העובדה שמדובר הרבה פעמים על מסכים קטנים מידי או גדולים מידי... וקיבלת מתכון חזק לתחושה לא נעימה. כבר קרה לי לא פעם שכשראיתי משהו על מסך ממש גדול- הרגשתי ישר כאב ראש.
החלק במח שלך שמטפל בכל זה נמצא תחת עומס... ובסופו של דבר זה מתבטא בכאב ראש, בסחרחורת ובחוסר יכולת לחזור ל"תפקוד רגיל ורגוע".
כל זה יש להוסיף כמובן שפעמים רבות מדובר בתכנים גסים, משפילים, תאונות, סבל, דם, יזע ודמעות... מה שמשאיר רושם לא נעים בנפש.
וכל זה מדבר רק על הבעיה ה"פיזית".
בצד הרוחני- ברור שעיסוק בדברים נמוכים מבחינה רוחנית גורם לנשמה להרגיש לא טוב. בין אם מדןבר על חוסר צניעות... בבדיחות זולות, ב"ירידה על אנשים", בלשון הרע וכו'. כאשר הנשמה והנפש העליונים והרוחניים שלנו נחשפים לכל זה- אז רע להם. וזה משאיר רושם.
בזמנו היתה לרב הלוי (הרב של קרני שומרון) בדיחה שהוא נהג לספר- מדוע כשאנשים באים לשיעור תורה הם ישר נרדמים, ואילו כשהם צופים בכדורגל הם ערניים לגמרי? הרב הלוי אמר על זה שכשאנשים באים לשיעור- הנשמה שלהם רוצה לספר על זה למעלה, להשוויץ בשמיים- אז הם ישר נרדמים, כדי שהנשמה תעלה ויוכלו לספר. ואילו בכדורגל- הנשמה מתביישת שידעו. אז היא משאירה את הגוף ער ככל יכולתה.
אז אני לא יודע אם בימינו כדורגל נחשב בכלל כדבר "בעייתי" ביחס לשאר הדברים שיש במסכים. אולי זה בכלל נהיה דבר טוב יחסית לשאר. אבל העיקרון זהה- כאשר רואים משהו לא טוב, בדיחה גרועה, משהו מגעיל ודוחה, חוסר צניעות נוראי, או אפילו "סתם" משהו שהוא בזבוז זמן אמיתי... הנשמה שלנו עצובה. הנפש, הרוח, מרגישים פספוס גדול. וזה משאיר רושם של עצבות בלב. עצבות שמתפרשת כתחושה לא נעימה של בלבול וערפול.
ויש עוד נקודה שהיא חצי/ חצי. חצי רוחנית חצי מעשית פיזית... אנשים שעוסקים בתחום של מדיטציות, מיינדפולנס וריכוז מדברים על כמה קשה לאדם וכמה מזיק לאדם פיזור הנפש. כאשר אדם מפוזר נפש... (נניח אוכל, צופה בסרט, עונה להודעות ומקבל הודעות פוש אפ על חדשות בו זמנית) זה מזיק לו. עצם פיזור הנפש מזיק.
האנשים הללו מדברים על החשיבות של ריכוז והתמקדות בטיפול בנפש. בתחושות עצבות ואפילו בדיכאון. לפי המיינדפולנס עצם ההתרכזות של מספר דקות ביום בכאן ועכשיו, בלי הסחות דעת, גורמת לתחושה טובה יותר ולשלווה.
והרי במסכים זה הפוך, כמובן. אין כמו המסכים בשביל לגרום להסח הדעת.
פעם היינו אומרים שזה קצת כמו סמים. כי בסמים, גירוי חזק ועכשווי גורם לתחושה נעימה ועליה ברוח... אולם מיד אחרי שזה נגמר- מרגישים מאוד רע ומאוד קטנים. ציפור שהופכת לפיל שיושב לך על הכתפיים. היינו אני כבר יודע שזה יותר מ"קצת".... חלק ניכר מהסרטים, הגירויים והתכנים במדיה בנויים על עקרונות מעולם הסמים- שחרור דופמין, התרגשות גדולה ועיסוק בחלקים של המח שבו אנחנו לא שולטים.
אם נצרף את כל הדברים ביחד- די ברור למה יותר מידי מסכים, צפיה ועיסוק במדיה גורמים לנו להרגשה של בלבול, עייפות, חוסר שינה (המח מתקשה להירדם), ובכלל להרגשה כללית רעה.
בישול בחג
כן, מותר להעביר אש לגז בחג. רבים מאוד עושים את זה באופן קבוע, משאירים נר דולק ומעבירים אש בחג לגז. הבעיה היא הכיבוי שלו, שזה אסור הלכתית ולכן רבים משתמשים בחגז שהוא מכשיר שמכבה את הגז אוטומטית אחרי זמן מה. יש כאלה שמשאירים אותו דלוק ויש שמכבים על ידי גרימה לגלישת מים.
כן, מותר להעביר אש לגז בחג. רבים מאוד עושים את זה באופן קבוע, משאירים נר דולק ומעבירים אש בחג לגז. הבעיה היא הכיבוי שלו, שזה אסור הלכתית ולכן רבים משתמשים בחגז שהוא מכשיר שמכבה את הגז אוטומטית אחרי זמן מה. יש כאלה שמשאירים אותו דלוק ויש שמכבים על ידי גרימה לגלישת מים.
שמות לילדים
לבנים צריך להיות יהונתן. גם דביר ועידו הם שמות מצויינים. לבנות נעמה ויעל הם שמות טובים. לגבי שלומית, יש עם קצת בעיה שמשנים את זה ל"שולה" או משהו כזה... ולקצר זה לא טוב.
לבנים צריך להיות יהונתן. גם דביר ועידו הם שמות מצויינים. לבנות נעמה ויעל הם שמות טובים. לגבי שלומית, יש עם קצת בעיה שמשנים את זה ל"שולה" או משהו כזה... ולקצר זה לא טוב.
לנקות המנעל בשבת
1. בכותל מותר לשפשף את הנעל, בקרקע חכמים אוסרים. כמו כן חכמים אוסרים במשהו חד במיוחד משום ממחק.
2. מותר לשפשף קלות מחוץ כדי להסיר את הגוש עצמו,\ אולם לא לנקות את הסימן מהחולצה. כמו כן מותר לשפשף מבפנים, שלא על האדמה עצמה, אלא כדי להפיל את החיצוני.
1. בכותל מותר לשפשף את הנעל, בקרקע חכמים אוסרים. כמו כן חכמים אוסרים במשהו חד במיוחד משום ממחק.
2. מותר לשפשף קלות מחוץ כדי להסיר את הגוש עצמו,\ אולם לא לנקות את הסימן מהחולצה. כמו כן מותר לשפשף מבפנים, שלא על האדמה עצמה, אלא כדי להפיל את החיצוני.
כדורים לריכוז בשבת
אם לוקחים את הכדורים באופן קבוע, במשך כל השבוע, אז מותר להמשיך את הטפול בשבת. כמובן לא להתחיל בשבת אלא ביום חול ולהמשיך לקחת גם בשבת, כבכל יום.
אם לוקחים את הכדורים באופן קבוע, במשך כל השבוע, אז מותר להמשיך את הטפול בשבת. כמובן לא להתחיל בשבת אלא ביום חול ולהמשיך לקחת גם בשבת, כבכל יום.
שאלה לגבי מספר דברים שכתובים בתנ"ך והשוואה לסיפורים מיתולוגים
שלום רב,
השאלה שלך היא עמוקה ומורכבת מאוד ואני מתלבט איך לענות עליה, האם להיכנס לפרטי השאלה או להתייחס לנושא בכלליות...
בהקשר הכללי, אני חושב שאתה חייב להגדיל את הידע שלך, למרות שיש לך אמונה גדולה ורצון עז לשמור, הרי שהעובדה שאתה לומד בבית ספר חילוני ושומע כל הזמן את הדברים הללו, עתידה להשפיע עליך בסופו של דבר עד כדי שתשתכנע, אניחושב שאתה זקוק לספר טוב שילווה אותך וללמוד כל הזמן. הייתי ממליץ לך לקרוא כמה ספרים בנושא אמונה המטפלים בנושא הזה באופן מעמיק... באופן פרטי, אני ממליץ על הספר שכתבתי "ואני, מה אני?" שמתמודד עם חלק ניכר מהשאלות הללו.
לגבי השאלה שלך. ישנה מחלוקת גדולה בין התיארוך שלנו (של הדתיים המאמינים בתנ"ך) לבין התיארוך של חוקרי המקרא... הבדל של חמש מאות שנה. החוקרים קוראים לתקופה הזו "תקופת החושך ביוון" ומציינים שישנו דילוג של חמש מאות שנה בתיארוך הזה... אם אתה לוקח את התנ"ך 500 שנה אחורה (או קדימה, זה לא משנה כרגע), הרי שהטקסטים שנכתבו בתנ"ך הועתקו (חס וחלילה) ממקורות קדומים יותר. אולם אם התנ"ך נכתב 500 שנה לפני התאריך הזה- הרי שהטקסטים הועתקו מהתנ"ך ולא הפוך!!
עמנואל וליקובסקי, חוקר חילוני, חקר את המחלוקת הזאת והוכיח (הוא כתב 8 ספרים על העניין) שהתאריך שלנו הוא הנכון. הספרים נקראים- "ההיתה תקופת חושך ביוון", "עולמות בתוהו" ועוד... חפש אותם בספריה- הם אמורים להיות בכל ספריה מכובדת. בספרים הללו מעלה זליקוביץ (הוא בכלל לא חי בארץ אלא בארה"ב) את הטענות שהבאת וסותר אותם, הוא מוכיח שהחשבון הפוך, ישנה טעות של 500 שנה אצל החוקרים ולכן התנ"ך קדום יותר ב500 שנה וממילא "אנומה אליש" העתיק מהתנ"ך ולא הפוך!!!
זאת הטענה המרכזית- כאשר רואים הקבלות בטקסט השאלה מי העתיק ממי, לחוקרים חשוב לטעון שהתנ"ך העתיק מהמקורות הקדומים ולכן הם מחליפים את השנים ואנחנו להיפך...
אשמח לעזור ובאמת הייתי ממליץ לך על לימוד מסודר...
שלום רב,
השאלה שלך היא עמוקה ומורכבת מאוד ואני מתלבט איך לענות עליה, האם להיכנס לפרטי השאלה או להתייחס לנושא בכלליות...
בהקשר הכללי, אני חושב שאתה חייב להגדיל את הידע שלך, למרות שיש לך אמונה גדולה ורצון עז לשמור, הרי שהעובדה שאתה לומד בבית ספר חילוני ושומע כל הזמן את הדברים הללו, עתידה להשפיע עליך בסופו של דבר עד כדי שתשתכנע, אניחושב שאתה זקוק לספר טוב שילווה אותך וללמוד כל הזמן. הייתי ממליץ לך לקרוא כמה ספרים בנושא אמונה המטפלים בנושא הזה באופן מעמיק... באופן פרטי, אני ממליץ על הספר שכתבתי "ואני, מה אני?" שמתמודד עם חלק ניכר מהשאלות הללו.
לגבי השאלה שלך. ישנה מחלוקת גדולה בין התיארוך שלנו (של הדתיים המאמינים בתנ"ך) לבין התיארוך של חוקרי המקרא... הבדל של חמש מאות שנה. החוקרים קוראים לתקופה הזו "תקופת החושך ביוון" ומציינים שישנו דילוג של חמש מאות שנה בתיארוך הזה... אם אתה לוקח את התנ"ך 500 שנה אחורה (או קדימה, זה לא משנה כרגע), הרי שהטקסטים שנכתבו בתנ"ך הועתקו (חס וחלילה) ממקורות קדומים יותר. אולם אם התנ"ך נכתב 500 שנה לפני התאריך הזה- הרי שהטקסטים הועתקו מהתנ"ך ולא הפוך!!
עמנואל וליקובסקי, חוקר חילוני, חקר את המחלוקת הזאת והוכיח (הוא כתב 8 ספרים על העניין) שהתאריך שלנו הוא הנכון. הספרים נקראים- "ההיתה תקופת חושך ביוון", "עולמות בתוהו" ועוד... חפש אותם בספריה- הם אמורים להיות בכל ספריה מכובדת. בספרים הללו מעלה זליקוביץ (הוא בכלל לא חי בארץ אלא בארה"ב) את הטענות שהבאת וסותר אותם, הוא מוכיח שהחשבון הפוך, ישנה טעות של 500 שנה אצל החוקרים ולכן התנ"ך קדום יותר ב500 שנה וממילא "אנומה אליש" העתיק מהתנ"ך ולא הפוך!!!
זאת הטענה המרכזית- כאשר רואים הקבלות בטקסט השאלה מי העתיק ממי, לחוקרים חשוב לטעון שהתנ"ך העתיק מהמקורות הקדומים ולכן הם מחליפים את השנים ואנחנו להיפך...
אשמח לעזור ובאמת הייתי ממליץ לך על לימוד מסודר...
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא שונות
מוצרים
